לאחר האסון עלתה יוזמה משותפת של המשפחה ושל נציגי העירייה מאגף החינוך בו אילן היתה פעילה במסגרת תנועת המדצים להנציח אותה דרך הקמת ספריית רחוב בתוך גינה שכונתית. הספרייה הוקמה בגינת צרפתי על שם הקבלן שנרתם לשנות את שם הגינה לאילן וכעת המקום נקרא-"גן אילן".
בכל ספר שנמצא בספריה החתמנו קטע קטן מדברים שכתבה אילן בכתב ידה. בשלב מסוים כשהתבגרה הרגישה שהדמיון שלה קצת מצטמצם וחשה שכבר פחות יכולה לכתוב על דמויות דמיוניות אז היא כתבה להן מילות פרידה:
"אין לכם שמות קבועים או מראה שנשאר לנצח,
לא, אתם משתנים כל פעם כשסיפור חדש נוסף.
אתם הייתם הפינה השקטה שלי."